האתיקה היא אחד התחומים הדביקים ביותר בתחום הוויכוחים המשפטיים והמוסריים. למרות שנראה כי סטנדרטים מסוימים נקבעים באבן עבור רוב האנשים, זה עשוי להיות די מזעזע להבין שאנשים מתרבויות שונות ומצורות שונות עשויים להיות בעלי דעות שונות בנושאים מסוימים. זו הסיבה שהרבה חקיקות והצעות המאפשרות זכויות גדולות יותר מגיעות לעתים קרובות לדיונים עזים.
מספר טוב
מעצם הגדרתו, אתיקה היא ענף הידע שנועד להסביר את האמצעים שבאמצעותם יש לשפוט פעולות כנכונות או לא נכונות. גם בתחום המחקר הזה פילוסופים רבים ניסו להכין הגדרות ותאורים משלהם. בשל כך, למרות הניסיונות ליצור כללים ואחדות בין מושגים שכבר קיימים, יש פעמים רבות שאין טעם לשמור על כל הכללים מכיוון שחלק ניכר מהם סותרים זה את זה.
בסופו של יום, כולם רוצים להישאר מוסריים ולהיות מקובלים חברתית בהתנהגותם. שמירה נכונה על האתיקה נתפסת לרוב כמדד לאמינותו של מישהו. שיפוטים באופיו או בפוטנציאלו של האדם עשויים להתגבש באופן מיידי על סמך תצפיות בודדות או רגילות של יכולתו של האדם להישאר בגבול הסביר של אתיקה.
עבירות דומות
הבעיה בהתמודדות עם אתיקה היא שלעיתים נדון בהקשר. ההקשר הזה עשוי להיות ברור לכל המעורבים ולפעמים זה יכול להיות גם משהו שיכול להכות באדם משהו אזוטרי או זר. התבגרות במערך אחר של מסורות, מנהגים ותרבות יכולה בהחלט לעצב הבנה אחרת של אתיקה ולכן צריך להיות חשוב שאחד לא יכפה על אחר. הטלת אמות מידה אתיות בנושאים מסוימים שאינם אוניברסליים נתפסות כמעוותות. לדוגמא, פשעים נגד בן אדם אחר כמו רצח, אונס, גניבה ועבירות דומות יכולים רק ליצור אי הבנה בין אנשים.
האתיקה מגדירה היכן אתה עומד, אך תמיד צריך לאפשר פשרה. זה לא אומר שצריך להסכים למה שהאדם השני מציע. לפעמים, הדבר הטוב ביותר לעשות כשיש ויכוח הוא להסכים לא להסכים. הטפה למישהו שכבר אמור להאמין בדרך מסוימת היא דרך שלא מניבה ליצור מערכות יחסים איכותיות שיכולות לתרגם לרווחים מוחשיים.
כולנו שונים בצורה שאנחנו חושבים ועדיף לחגוג את זה במקום להתעקש שסטנדרט אתי אחד טוב יותר מהשני. כל עוד אנו שומרים על זכויות האנשים, עלינו להיות בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון.
