המקף הוא סימן פיסוק עליו מתלבטים כבר עשרות שנים. לעיתים זה נתפס כמיותר, אך למעשה ישנם הרבה מאוד שימושים חשובים למקף. אנשים רבים בעבר דחקו להסרת המקף מהשפה, אך העובדה היא שהוא נותר בשימוש נרחב עד עצם היום הזה. אולם הבעיה היא שאנשים רבים אינם מכירים, או אינם מסוגלים לזהות, מצבים תקינים בהם יש להשתמש במקף, כמו גם כיצד להשתמש בו. וכך, אני אפרט כמה כללים פשוטים לגבי מתי ואיך להשתמש במקף.
- ראשית, ישנן מילים רבות שזקוקות למקפים על מנת להימנע מלהיות מעורפלות. לדוגמא, יש הבדל גדול בין המילים "מתוקן" ו"נוצר מחדש ". עם זאת, אין זה אומר שיש להשתמש במקף בכל מצב אפשרי. לדוגמא, אין למקף את המילה "לא רשמית" מכיוון שהיא מעבירה את אותה משמעות בדיוק כמו "לא רשמית".
- כמו כן יש צורך להשתמש תמיד במקפים בעת כתיבת מספרים. למשל, "עשרים ושניים", "שלושים ותשע" וכו '. "עשרים ושניים", כמובן, פשוט לא מקובל.
- יש להשתמש במקפים גם בקישור מילים יחד, בין אם שמות עצם או שמות תואר עם שמות תואר. למשל, "יפני-אירופאי".
- מקפים משמשים גם כאשר שתי מילים משנות את השלישית. זה אולי נשמע מבלבל, אבל זה בעצם די פשוט. קחו לדוגמא "בניין בן חמש קומות" או "גרביים מבחוץ". לא תמיד יש צורך למקף את המילים "חמש קומות" או "מבפנים החוצה", אך העובדה שהן משנות מילה אחרת פירושה שיש להקפיד עליהן. זה נעשה כדי למנוע בלבול, שעלול להיגרם על ידי אי ידיעה אילו מילים משנות את אלו. עם זאת, כאשר המקפים את שני הראשונים, ברור שהם משנים יחד את השלישי.
- יש גם קידומות מסוימות שניתנות למקף מקף. אלה כוללים קידומות כמו "אנטי" ו"פרו ". כמו כן, יש צורך לבצע מקף בעת איות מילים. לדוגמא, "מקף מקף".
- יש להשתמש במקף גם כאשר מילה מפוצלת וממשיכה משורה אחת לשנייה, על מנת לציין שמדובר במילה שלמה אחת ולא מפוצלת לשניים.
יש, במקרים רבים, אלטרנטיבות לשימוש במקפים שעשויים להיות יותר נעימים מבחינה אסתטית מאשר האפשרויות המקופפות. עם זאת, אם אתה מקיים הנחיות אלה, השימוש במקף צריך להיות חוויה פשוטה.
