הפורמטים HD-DVD ו- Blu-Ray למעשה חולקים הרבה טכנולוגיה בסיסית מדיודת הלייזר הכחולה ועד לקידוד המשמש.
בידור ביתי בהחלט הגיע לשיאים חדשים בימינו עם HD-DVD ו- Blu-Ray. אלה שני הפורמטים האחרונים שבהם אנשים יכולים לצפות בסרטים בנוחות של בתיהם. כמו ברוב מוצרי האלקטרוניקה, כאשר טכנולוגיה חדשה מגיעה, הישנה הופכת בקלות למיושנת ונוצרות בקרוב בעיות של אי התאמה. הצרכנים יצטרכו לבחור בין שני הפורמטים הללו, מכיוון שלא כל המכונות יכולות לתמוך בשניהם.
הפורמטים HD-DVD ו- Blu-Ray הם יורשי ה- DVD. כאשר טלוויזיות בחדות גבוהה החלו לצאת באמצע שנות ה -90, היה צריך לתכנן פורמט חדש וזול שיכול לאחסן מדיה אלקטרונית בחדות גבוהה עבור נגני דיסק ברמת הצרכן. פריצת הדרך העיקרית הייתה המצאת דיודת הלייזר הכחולה. זה עשה שימוש באורך גל קצר יותר שהגדיל את אחסון המדיה האופטית פי שלוש יותר מאשר עם DVD. ההתפתחויות הבאות של פורמט חדש כללו באופן טבעי יצרני מוצרי אלקטרוניקה, מחשבים אישיים, אולפני ומפיצי הפקת טלוויזיה וסרטים ומפתחי תוכנה. המוביל לחיוב לקידום HD-DVD היה טושיבה. השותף שלה בתחום פיתוח תוכנה היה מיקרוסופט. במקביל עבדה סוני על פרויקטים משלה, והיא בחרה לשייך לפלטפורמת ג'אווה שפותחה על ידי סאן מיקרוסיסטמס. כך שעד שנת 2000 יצאו שני הפורמטים החדשים הללו בתחרות ישירה זה עם זה. HD-DVD התגלה בתחילה כסטנדרט השולט עד שנת 2008. באותה שנה, תומכי הפורמט בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע וכן קמעונאים גדולים ראו ירידה במכירות ועברו ל Blu-Ray. טושיבה נעתר אז והצהיר בפומבי כי היא תפסיק לייצר ולמכור נגני HD-DVD.
קצב דגימה מרבי
מכשירים אחרים שיכולים להכיל מכשירים המסוגלים לקרוא דיסקי HD-DVD הם מחשבים אישיים עם כוננים אופטיים HD-DVD ו- Xbox 360 עם תוספת כונן HD-DVD.
דיסקי HD-DVD יכולים להיות חד-צדדיים או דו-צדדיים. כל צד יכול להכיל שכבה אחת המסוגלת לאחסן 15 ג'יגה בייט של מידע או 30 ג'יגה עם שכבה כפולה. שכבת הנתונים ממוקמת 0,6 מילימטרים מתחת למשטח הפלסטיק, וזה סידור דומה לדיסקי DVD קודמים. פורמט זה יכול להכיל מספר מערכות קבצים. מבחינת שמע, הפורמט יכול להתמודד עם קצב דגימה מרבי של 24 סיביות / 192 קילו-הרץ בסטריאו. מבחינת וידאו, הוא יכול להתמודד עם כל הפורמטים ברזולוציית הטלוויזיה HD ולהשתמש בקודקי וידאו כגון VC-1, AVC ו- MPEG-2. התקן HD-DVD יכול להשמיע פורמטים ישנים יותר כגון DVD ואפילו CD.
מבחינה פיזית, תקליטורי Blu-Ray דומים לתקליטורי DVD ודיסקים רגילים, אך בהשוואה ל- HD-DVD, הם יכולים לאחסן מידע רב יותר. שכבה אחת של דיסק Blu-Ray סטנדרטי בגודל 12 ס"מ יכולה להכיל 50 ג'יגה-בתים של נתונים. וידאו בחדות גבוהה בדיסק Blu-Ray יכול להיות בעל רזולוציה של עד 1920 x 1080 פיקסלים. התנועה בסרטוני Blu-Ray תהיה חלקה יותר עם קצב פריימים של 60 פריימים לשנייה. הפורמט משתמש ברוב קודקי האודיו והווידאו בהם HD-DVD משתמשים בתוספת MPEG-4. נגני דיסק Blu-Ray מוקדמים יכלו לקרוא תקליטורי DVD רגילים אך לא תקליטורים.
הפורמטים HD-DVD ו- Blu-Ray למעשה חולקים הרבה טכנולוגיה בסיסית מדיודת הלייזר הכחולה ועד לקידוד המשמש. היכולת של Blu-Ray לאחסן מידע נוסף, עם זאת, בהחלט מביאה לאיכות שמע ווידאו טובה יותר. אולי הסיבה המשכנעת הגדולה ביותר עבור הצרכנים לבחור בפורמט Blu-Ray היא ש- HD-DVD, לפחות מבחינת מכשירים עצמאיים, הופסק. אז הסרטים האחרונים יצאו בדיסקי Blu-Ray. אבל HD-DVD עדיין לא מת באזורים אחרים. מכשירים אחרים שיכולים להכיל מכשירים המסוגלים לקרוא דיסקי HD-DVD הם מחשבים אישיים עם כוננים אופטיים HD-DVD ו- Xbox 360 עם תוספת כונן HD-DVD. כדי שצרכן יבין באיזה פורמט יתמוך, הוא או היא צריכים לחשוב על מערך החומרה. אם זה א מערכת בידור ביתית, אז Blu-Ray יהיה כנראה הכי טוב. אם מדובר במרכז מדיה מבוסס מחשב, HD-DVD ימצא תאימות רבה יותר.
