מי מאיתנו לא התעורר בבוקר עם געגוע מסוים להמשך המשך הלילה? געגוע כזה הוא גם לא הטריטוריה היחידה של מקופחי השינה; בין אם זה דוכן של לילה אחד, מערכת יחסים רצינית או סוד אשם, לעתים קרובות אנו מברכים את שחר בבוז כאשר אנו חולקים במקרה את המיטה עם מישהו אחר. אין פלא אם כן שהאובדה נותרה סוג של שירה חיונית במשך מאות שנים.
ה"כללים "... הכלל היחיד של אובדה הוא שהוא כרוך איכשהו בבוא שחר ותגובה אנושית אליו. אך ישנם מצבים ונושאים מסורתיים המופיעים באובדות לאורך מאות שנים.
דו שיח. במקור ערבה היה שיר או שיר שכולל דו-שיח בין שני אוהבים שהשחר קוצר באושרם. אך במקרים אחרים, הדיאלוג הוא פנימי או חד צדדי לחלוטין, כמו אצל אדם הפונה לבשר שחר - כמו השמש או הציפורים - או אפילו לחיים עצמם.
לחרוז? אובדות רבות מתחרזות, אם כי אין כלל הקובע שהן חייבות. ואם היה כלל כזה, זה רק היה מזמין פרעות. אולי ההשראה לחרוז באובדה טמונה בחלקה בשורשים המוסיקליים של השיר. אולי נושא הבוקר פשוט מוביל אנשים מסוימים לחשק חריזה. באופן אישי, לא מתחשק לי להתחרז בכלל כשאני מתעורר בבוקר, אבל כולם שונים.
אהבה ואחריות? יש הטוענים שכל שיר הוא שיר אהבה כלשהו. כשמדובר באובדה, האהבה - ובאופן ספציפי ההתנגדות של אהבה ואחריות - מונחת קרוב ללב השיר. אבל אהבה מינית אינה בהכרח מרכזית במתח של אובדה. ראו את האובדה כהזדמנות רחבה הרבה יותר לכולנו להגמיש את השרירים הרומנטיים שלנו... מי לא מייחל לכדי חיבוק רך בבוקר שיימשך ללא הפרעה? או, אם לא חיבוק רך, מי לא יאהב את שלוות הבוקר? ככל שהלילה מפנה את מקומו ליום, אנו מוצאים את עצמנו בעולם מאיר שעדיין נקי מבוהק השמש המלא ושופע בשאריות עדינות של חלומותינו. עם זאת, כולנו יודעים שרוך זה וקליטה עצמית נוחה הם חולפים מטבעם,ועם יופי הבוקר מגיעים חובות היום. האם אי פעם איחלת את השעון המעורר לא יצלצל, או שהאהוב שלך לא היה צריך ללכת לעבודה? זו רוח האובדה!
למד מאובדות מפורסמות. אין דרך טובה יותר ללמוד על מסורת האובדה מאשר על ידי קריאת שירי אובדה מוצלחים. צפו באובדות נהדרות כמו "The Sunne Rising" של דון או "Aubade" של Larkin. ספגו כמה שיותר דוגמאות, ואז נסו להלחין לעצמכם אובדה!
כמשורר, הבחירה היא שלך לדבוק בדפוסים ובנושאים מסורתיים בזמן שאתה מחבר את האובדה שלך, או במקום זאת בכוונה לשבור את המסורת. איך יקרא שיר הבוקר שלך?